החלטה בתיק ת"א 24357-05-11

1.         לפני בקשה מטעם נתבעים 1, 2 ו- 4 (להלן:"המבקשים") להורות על מחיקת התביעה בשל אי תשלום אגרה    עפ"י תקנות 100 (3) ו- 100 (4)  לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד - 1984 (להלן:"תקסד"א"). לחלופין, מבוקש להורות על מחיקת סעיף 102.4 בכתב התביעה מחמת אי תשלום אגרה והעדר סמכות עניינית.

בנוסף, מבוקש להורות על הארכת מועד להגשת כתב הגנה ב- 30 יום מיום מתן החלטה בבקשה דנן.

2.         המבקשים טוענים בבקשה שלפני כי כתב התביעה נפתח כתביעה לסעד הצהרתי ושולמה בגינו אגרה של סעד הצהרתי אלא שמעיון בכתב התביעה עולה כי בפועל, הסעדים המפורטים בסעיף 102.4 לכתב התביעה אינם סעדים הצהרתיים, אלא סעדים כספיים שלא שולמה בגינם אגרה.  

            באשר לסעד המבוקש בסעיף 102.4.2 לכתב התביעה המבקשת טוענת כי לא יהיה בתשלום האגרה כדי לרפא את הפגם שהרי ביהמ"ש אינו מוסמך עניינית לדון בתביעה לתשלום משכורת ודין רכיב זה להידחות מחמת חוסר סמכות עניינית.

            באשר לסעדים המבוקשים בסעיפים 102.4.3  ו- 103.4.4 לכתב התביעה מציינת המבקשת כי על התובע לפרט את תביעתו הכספית ולשלם אגרה גם על רכיב הפרשי הצמדה וריבית עד ליום הגשת התביעה.    

            לטענת המבקשים, סך הכספים הנתבעים עומד על 3,044,764 ש"ח  ועפ"י תקנה 2 (ב) לתקנות בתי המשפט (אגרות), תשס"ז - 2007 (להלן:"תקנות האגרות") היות ובתביעה דנן נתבעו מספר סעדים, על האגרה להיות משולמת לפי הסכום הגבוה, הוא סכום התובענה הכספית. עוד מציינים המבקשים כי העובדה כי מדובר בסעדים חלופיים אינה גורעת מחובת תשלום האגרה וכי כל עוד לא הוסדרה סוגיית האגרה, אין מקום לחייב את הנתבעים להגיש כתב הגנה מטעמם. 

3.         התובע (להלן:"המשיב") מתנגד לבקשה . לטענת המשיב מהות התובענה הינה חוזית - אכיפה, הצהרתית, צו עשה, צו מניעה קבוע ומתן חשבונות קרי, סעד הצהרתי גרידא ותשלום האגרה בוצע בהתאם לתקנות האגרות. המשיב מבהיר כי ההערכות הכספיות שבוצעו הן הערכות גרידא ולא הערכות שווי אמיתיות ויש לפרש את תקנות האגרות כך שכאשר קיים ספק לגבי עצם חיוב ההליך בתשלום אגרה יועדף הפירוש המקל עם המתדיין.

כמו כן, המשיב טוען כי לביהמ"ש סמכות לדון בתובענה הואיל ולא התקיימו בין הצדדים יחסי עובד-מעביד כי אם יחסי שותפות. 

עוד טוען המשיב כי יש למחוק את הבקשה הואיל ולא נתמכה בתצהיר וכי על המבקשים להגיש כתב הגנה.  

4.                 בתשובה לתגובה טוענים המבקשים כי התגובה נעדרת התייחסות לעובדה שבסעיף 102.4 נדרשים בנוסף לסעדים ההצהרתיים גם סעדים כספיים ובסעיף זה מתבקש ביהמ"ש לחייב את הנתבעים לשלם למשיב את הסכומים המפורטים בו.  המבקשים מציינים כי אמנם הסעדים הכספיים מוגדרים בתביעה כסעדים חלופיים, אולם אין בכך כדי לגרוע מחובת תשלום אגרה בגינם. המבקשים טוענים כי המשיב מנסה "להגניב" לתביעתו סעד כספי ללא תשלום אגרה ואף ללא פירוט ברור של הסכומים. עוד טוענים המבקשים כי אם לא התקיימו בין הצדדים יחסי עובד - מעביד, דין סעיף 102.4.2 לכתב התביעה להידחות על הסף מחמת העדר עילה. לטענת המבקשים, על המשיב לבחור אם ברצונו למחוק את סעיף 102.4 מכתב התביעה או לכמת באופן ברור את תביעתו הכספית ולשלם אגרה בגינה.   

5.         לאחר שעיינתי בטיעוני הצדדים מוחלט כדלקמן:

א.         בסעיף 102.4 לכתב התביעה מבקש המשיב:

"לחילופין, מתבקש בית המשפט הנכבד לחייב את הנתבעים 1 ו-4 לשלם לתובע את הסך כדלקמן: 

102.4.1.1        30% משווי פעילות המיזם והבעלות בזיכיון ובכל תמורה ו/או תמלוגים ו/או תשלום שהתקבלו ו/או יתקבלו בגין הפצה ושיווק משקה האנרגיה בדרום הפאסיפיק לרבות אוסטרליה וניו זילנד. רק לאחר קבלת צו למתן חשבונות וגילוי מסמכים מלא, יוכל התובע להעריך את התביעה הכספית הנובעת מסעד זה. יודגש, כי הערכת שווי משותפת של התובע והנצבע למיזם (באוסטרליה בלבד) בטרם החלה כל פעילות של בלו אוסטרליה ,הינה 2,500,000 מיליון דולר. אין ספק, כי היום שווי הפעילות של המיזם גבוה יותר.

102.4.2              לשלם לתובע משכורות והחזרי הוצאות עפ"י ההסכם בין התובע לבין הנתבע מחודש נובמבר 2009 ועד לחודש אפריל 2010.

102.4.3              להשיב לתובע את כל הכספים שהשקיע בחברה ו/או במיזם בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מיום התשלום ועד להשבת הכספים בפועל.

102.4.4              לפצות את התובע בגין עוגמת הנפש הרבה שנגרמה לו עקב התנהלות חסרת תום הלב של הנתבע ולאור הנזקים שנגרמו לו. 

ב.         מלשון סעיף 102.4 עולה ברורות ומפורשות כי הסעד המבוקש בגדרו הינו סעד כספי ואין מדובר כלל בסעד הצהרתי. 

ג.          סעיף 16 (א) לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד - 1984 (להלן:"תקסד"א") קובע כי: